בנועם ולא במקל חובלים
אסף גולןיד תמוז, תשעב04/07/2012שינויים חברתיים לא נעשים בכפייה ובדורסנות, כל שכן ברמיסת כבודם של אלה שהשינוי אמור לחול בהם. אף תמורה חברתית אמיתית לא הושגה כאשר לקוחותיה התנגדו לה נמרצות
תגיות:חרדיםגיוס חרדיםפלסנרוועדת פלסנרהמאמר פורסם לראשונה בעיתון מקור ראשון
ועדת קש"ב שבראשה עד שפורקה עמד ח"כ יוחנן פלסנר, יכלה לייצר שינוי היסטורי במדינת ישראל ולהיזכר עוד שנים רבות כוועדה שהשפיעה באופן משמעותי על דמותה. יצירת מציאות בה רוב החרדים ישרתו בצה"ל, או לפחות בשירות הלאומי, היא אינטרס ישראלי מהשורה הראשונה. חיבור החרדים ואזרחי המיעוט הערבי למדינה יחזק את החברה האזרחית ויתרום בצורה חסרת תקדים ללכידות החברתית.
אלא ששינויים חברתיים לא נעשים בכפייה ובדורסנות, כל שכן ברמיסת כבודם של אלה שהשינוי אמור לחול בהם. אף תמורה חברתית אמיתית לא הושגה כאשר לקוחותיה התנגדו לה נמרצות, וראו בה 'שמד רוחני'.
מבחינה זו עוד לפני פרוקה אתמול פרישתם של נציגי החברה החרדית מוועדת פלסנר, עיקרו את כוחה. דבר זה נכון שבעתיים במציאות בה מתכננים להשית על החברה החרדית סנקציות ועונשים. צעידה בדרך הפופוליסטית הזו בה רצה ללכת ח"כ פלסנר ושעליה רוכבים כרגע פוליטיקאים רבים בשמאל, אמנם תזכה למחיאות כפיים רבות אצל חלק מקובעי דעת הקהל בישראל, אולם לא תפתח את החרדים כלפי החברה. להיפך: צעדים אלה יבצרו אותם יותר, מבלי שיוותרו כמלוא נימה.
רדיפתו החוקית של ציבור גדול, ללא קשר לסיבותיה ההיסטוריות של הרדיפה, היא פגיעה אנושה בזכויות המיעוט החרדי בארץ, ועלולה שלא לעמוד במבחן האמנות הבינלאומיות לזכויות אזרח עליהן חתומה ישראל.
לכן עם כל הרצון לקבל החלטות נגד החברה החרדית בצורה חד צדדית, על יו"ר קדימה, שאול מופז, כמו גם על שאר המנהיגים בכנסת לרסן את אנשיהם, ולהסביר שיש מקרים שבהם הרצון להשיג רווח פוליטי מיידי הוא מעשה תועבה שיוצר שנאת חינם.
אין בדברים הללו כדי לבטל את הצורך הממשי בחיבור עמוק של החברה החרדית ושל ערביי ישראל אל המדינה ואל השירות בצבאה או במסגרות אחרות בתוכה. צה"ל ועם ישראל צריכים את החרדים, וחולמים גם על שיתוף החברה הערבית בצורה שוויונית. אלא שהדרך לעשות זאת צריכה להיות קשורה לא בסנקציות, אלא ביתרונות, בהטבות ובדרכי נעם.
פיתויים חיוביים, כגון הגדלת קצבת הילדים, סיוע במשכנתא וכו', אם יינתנו בצורה שוויונית לכל אלה שייבחרו לשרת בצה"ל או בשירות הלאומי, יחזקו את המגמה שכבר קיימת, הן בחברה החרדית והן אצל ערביי ישראל, להתחבר אל המדינה מבחירה ומתוך קבלה. לכן על הכנסת לגבש שורה ארוכה של המלצות חיוביות וחיזוקים שיתגמלו את אלו שיבחרו להשתייך למדינה.
צורת הפעולה הזו, לא רק שלא תייצר איום, אלא תוכל, בסופו של דבר, לחולל מהפכה אמיתית בקשר שבין שתי החברות הללו לרוב הציבור בישראל. אם בכך יבחרו המחוקקים שלנו הם יזכו להיכתב באותיות זהב בדברי ימי המדינה.